ב"ה כבוד הרב הגדול ומזכה הרבים מנהל ועד משמרת סת"ם ר' דוד יהודה גרינפעלד שליט"א, ה' ישמרהו ויחייהו
קראתי בתשומת לב מאמרך האחרון "בירור אורך רגלי הווי"ן וזייני"ן" יישר כח על המאמר, ויותר מכך - יישר כח על האתר (שכיום הוא צורך הרבים, וממילא זיכוי הרבים), ה' יברכך תמיד על השתדלותך בעניני סת"ם ושמירתם בקדושה וטהרה מכל סיג פסול.
ממאמרך זה הבנתי שוי"ו ארוכה כה' קולמוסים (היינו שיורד מהשיטה כשיעור ב' קולמוסים) לדעתך היא וי"ו כשרה על פי הדין. ולא יקפיד כת"ר על שהנני משיב על דבריו, את הנלע"ד נכון להלכה, כי כן חובתינו לומר את דבר ה' בכובד ראש אך ללא מורא.
כבודו העתיק את דברי המשנה ברורה שלא יאריך בוי"ו יותר מדאי שלא תדמה לתינוק לנו"ן פשוטה, ובשער הציון ציין לחיד"א בספרו לדוד אמת דנו"ן ארוכה מדי פסול. והעיר כבודו דבס' לדוד אמת כתוב "חיישינן שמא תינוק יקראנו נו"ן ויהיה פסול". אבל לא כתב שהוא פסול מאליו מחמת האורך, וביאר כבודו במאמר דהיות שנו"ן ראשה כזיי"ן א"א לוי"ו ארוכה שתדמה באמת לנו"ן. וכעין דבריו כתב בספר היקר משנת הסופר [ביאור הסופר, קטע הא' בעמ' נב]. אמנם נלע"ד ליישב דברי המ"ב בשער הציון, דפשוט דכל חשש שמא יתדמה לתינוק לאות זרה יש לה על מה להשען, כגון שלא יעשה ראש הוי"ו מרובע פן תדמה לתינוק לזיי"ן, כי הרי אם ירבענה מדי כגון בעוקצים חדים אפשר שאכן תדמה לזיי"ן ותיפסל באמת, ולכן גם בריבוע פשוט עכ"פ חיישינן שמא בעיני התינוק יתדמה לזיי"ן. דוגמא אחרת אם האריך (מעט) רגל הדלי"ת חיישינן שמא תדמה לכ"ף פשוטה בעיני התינוק, הרי פשוט דאיכא סיבה לחשש זה, כי אם האריך רגל הדלי"ת ממש ודאי תיהפך [או תדמה] לכ"ף פשוטה, ולכן גם בהאריכה מעט, חיישינן שמא בעיני התינוק תדמה וכו'.
כן בענין וא"ו ארוכה, אם לעולם הוי"ו לא יכלה להדמות כלל לאות אחרת באריכותה [בנידו"ד - לנו"ן] מה איכפת לי מה התינוק יגיד (כל זמן שלא נתעוות צורתה לגמרי. עי' שו"ע הרב סי' לב סעיף לו) אלא פשוט למ"ב וגם לדוד אמת דאם האריכה מדי היא נו"ן פשוטה, וגם לרוב הפוסקים הפוסלים (המ"ב ולדו"א בכללם) נו"ן שראשה כוי"ו, מ"מ תמונה זו היא תמונת נו"ן פשוטה ולא תמונת וי"ו. ולכן גם בהאריכה אבל לא כשיעור שתגיע לכלל נו"ן פשוטה, הזהיר הלדוד אמת שעלולה להדמות בעיני התינוק כו'.
עכ"פ פסק המשנה ברורה דאסור להאריך ירך הוי"ו מדי. וצריך להזהר בזה, כי לדעתם יש פסול בדבר.
ואוסיף דידוע מח' הפוסקים על נו"ן שעשה ראשה כוי"ו דאע"פ שרבו הפוסלים, הרבה אחרונים מתירים עכ"פ לתקנה בתו"מ ולא חיישי לשלא כסדרן בתיקון זה [ראה בס' היקר משנת הסופר אות קל, בעמ' עח]. הרי דברור להם דעכ"פ צורת נו"ן לזו, ואע"פ שפסולה מהדין מ"מ היות שברור וניכר לעין כל דזו צורת נו"ן, שרי לתקנה בכתיבה מועטת וליכא משום כתיבה שלא כסדרן. אם כן פשיטא דוי"ו ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה [דלכתחילה, שהוא] ה' קולמוסים באורך האות, הוא נו"ן ולא וי"ו ופסולה לוי"ו.
הנני חותם בכבוד לשלום תורתו, ובברכה להצלחה בכל מעשיו, משה ויינר
שמחתי על עצם תגובתו על מאמרי, שכל מטרתי בו להציל רבים ממכשולי ווי"ן שרגליהם קצרים מקו כלל מושבי האותיות, ובעוה"ר איכא מכשלה טובא בהמון כתיבות סופרים. אך מש"כ מע"כ שהבין מדברינו שהכשרנו ווי"ו ארוכה כה' קולמוסים (היינו שיורד מהשיטה כשיעור ב' קולמוסים) זה אינו, דהרי במפורש כתבתי באו"ק ד' דנמצינו למידין מדברי הרמ"א באה"ע דאיכא באריכות הרגל ג' דרגות, והדרגא השלישית היא ה"אריכות יותר מדאי" דהיינו יותר מעו"ק, שע"ז אם התינוק קראה נו"ן פשוטה, יש פוסלים אף בסת"ם, ועי"ש מה שכתבתי בהערה 12, אך מעולם לא נזכר בדברי הכשר הלכה למעשה על ווי"ו שרגלה ארוכה ה' עו"ק שיורדת למטה מהשיטה ב' עו"ק.
ואגלה למע"כ כי בתפילין הקדושות שכתב הרה"ק א"א רבי אפרים סופר מבראד זלה"ה (שהניחו הבעש"ט והנודע ביהודא ורבי חיים צאנזר מחכמי בראד) אותיות ווי"ו ארוכים כמעט ה' עו"ק, עכ"פ יותר מד' עו"ק, וכן ראיתי בפרשיות של ראש של המגיד הק' ממעזריטש זי"ע שהיו ארוכים לפחות ד' עו"ק, וכן ראיתי בכמה וכמה תפילין מכי"ק של בעל אופ"מ מפשעווארסק זי"ע, ובכלל מצוי כן בס"ת עתיקי יומין חשובים המיוחסים לגדולי ישראל, והיעלה על הדעת חלילה להרהר אחריהן...
יישר כח על ההבהרה. ב"ה שלא הבנתי דבריו נכונה, ואין בכוונתו להכשיר וי"ו ארוכה כל כך [ה' עו"ק]. ואחזור על ברכתי לכבודו - בברכה להצלחה, ובפרט בהמשך ביאור דברי רבותינו ושאר ענינים החשובים לסת"ם, בכל מקום וגם דרך אתר זה. משה ויינר
לכבוד הרב גרינפלד שליט"א סרקתי שאלה של אות נו"ן פשוטה עם ראש עבה. אפשר לראות הצילום פה: http://tinypic.com/r/2crvqcx/5 http://tinypic.com/r/11bhkk0/5 נ"ל שצורה זו פסולה - האם זה נכון? תודה אלי גוטניק
בהמשך למש"כ מע"כ דאפילו ריבוע פשוט בראש הוי"ו, חיישינן שמא יתדמה לזיי"ן.
לפענ"ד זה אינו, דהרי אין להתכחש שכו"ע חזי להאי אתוותא שהיא וי"ו גמורה בלי שום ספיקא ודמיון לאות זיי"ן, גם אם הקרן זוית שלה היא כחודו של מחט. ולהדיא כתב המקמ"ע בשם רבו הדע"ק דבריבוע פשוט א"צ להראותה לתינוק.
ואפתח בלישנא מעליא של מע"כ, דחובתינו לומר את דבר ה' בכובד ראש וללא מורא, ובפרט לאחר שקבלנו הסכמה נלהבה על יסודי דברינו שאבאר להלן מאת הגאון הגדול עמוד ההוראה בעל שבט הלוי שליט"א.
ואקדים בדברי המשנת סופרים על ראש אות וי"ו "וטוב שתהיה עגולה", הנה לשון זה מורה שאינו דין יסודי בהלכה לכתחילה, אלא כ"עצה טובה", לא נמצא בספרי הראשונים בעלי תיקון תפילין וברוך שאמר, ולא בכל מהדורות ה"אלפא ביתא", ואף לא נזכר בבית יוסף.
ובאמת לשון עצ"ט זו הוא מקורה משו"ע הרב וז"ל "וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן", וכן העתיק לשונו זה בס' קסת הסופר. והדברים צריכים ביאור, דממנ"פ אם יש לחשוש בוי"ו שראשה אינה עגולה שצורתה תדמה לזיי"ן, א"כ לא מתאים כלל לשון של עצ"ט, אלא לישנא דאזהרה מבעי ליה.
ונתעוררתי להשכיל על דבר אמת משאר לשונות בעניני זויות הנזכרים בשו"ע הרב, דחזינן שיש הבדל להלכה בסוגי איכות הזויות. וכגון מה שכתב הרב בשלחנו באות כ"ף פשוטה וז"ל, "ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות, ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה" - דהיינו לכתחלה - "ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה".
ולכאורה הוי סתירה מיניה וביה, וכדהקשה בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' י"ח או"ק ב) דדיו לבא מן הדין להיות כנדון (דכל הפשוטות צ"ל כהכפופות, דאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה, כדכתב הב"י בשם הרא"ם), והרי בנדון כ"ף כפופה עצמה אם עשה לה זוית למעלה כשרה (לדעת הרב), א"כ כ"ש דה"ה בכ"ף פשוטה.
ומהמשך תשובת הצ"צ שם נתעוררנו מהענין שכתב דלאו כל הזויות שוות, וז"ל "וכן מתבאר ממה שכתבו חכמי התכונה והמחקר בענין פירוש זויות, שיש ג' מיני זויות עין בס' תכונות השמים סי' ג' כו" עכ"ל.
ואמנם לא ראינו הס' "תכונות השמים" הנ"ל, אבל ראינו אותו הענין בס' "איל משולש" להגר"א ז"ל שכתב דישנם ג' מיני זויות: א) זוית ישרה – המחזקת 90 מעלות. ב) זוית רחבה – המחזקת יותר מ-90 מעלות. ג) זוית צרה – המחזקת פחות מ-90 מעלות.
ולאור הנ"ל, שוב אין שום סתירה מהזוית של הכ"ף כפופה שהכשיר הרב (בזוית ישרה וכ"ש רחבה) להזוית "של דלי"ת" שהחמיר הרב לפוסלה. כי ה"זוית חדה של דלי"ת" היא זוית צרה המחזקת פחות מ-90 מעלות, שעי"ז קצה הגג עובר לימין מעבר לרגלה.
ומעתה מובנים הדק היטב דברי רבינו האלפא ביתא וכל הפוסקים שלאחריו, שכתבו שמצד עצם צורת אות דלי"ת לא בעינן עקב אלא די ב"זוית חדה", שע"י שהזוית צרה ופחותה מ-90 מעלות, בהכרח שרגל הדלי"ת היורד מתחתית קצה הגג, יוצא לפנים (לשמאל) מנקודת קרן הזוית העליונה, ועי"ז נוצר "בליטה" אלכסונית של הגג, העובר לימין, מעבר לרגלה, משא"כ בזוית ישרה (של 90 מעלות) "לאו היינו שהגג עובר", עי"ש.
ומה "טוב" ומה נעים לאור בהירות לשון שו"ע הרב שהעתיקו המ"ב במשנת סופרים על אות וי"ו ש"טוב" שתהיה עגולה, דהיינו שגם אם אינה עגולה אלא שיש לה זוית ישרה, וכ"ש זוית רחבה, עדיין צורת וי"ו עליה מבלי שום פקפוק.
והעצה הטובה דקמ"ל היא, דאם הסופר לא יתרגל לעשות עיגול למעלה בראש הוי"ו לצד ימין, אלא יעשנה בזוית, אזי בהחלט שייך דיתרמי ליה זוית חדה, שאז יעבור הראש לימין מעבר לרגל, ותיפסל.
ומעשה שהיה עם הסופר החשוב הותיק מו"ה ישראל חיים הס ז"ל, שהביא אלינו לפני כ"ה שנים שאלה על אות רי"ש שהיה לה זוית-רחבה למעלה בקצה גגה, שנטה לפוסלה, ולא הוי ניחא לו שהכשרתיה בפשיטות, והחליט להציע השאלה לפני מרן הגר"ש וואזנר שליט"א. כאשר הרציתי דברי אלו לפני מרן הגאון הגדול בעל שבט הלוי שליט"א וקלסיה. אך למעשה לאחר ששמע כל השקו"ט הנ"ל שאל אותי אם אוכל להביא הוכחה מאיזה גדולי פוסקי דורות הקודמים שאכן הבינו כן, והשבתי שמלבד הצ"צ כבר הקדימו בשו"ת "דרכי נועם" (אבי הגינת ורדים) באהע"ז סוסי' ג' וז"ל "לפי דגבי ריבוע דמ"ם סתומה אינו כריבוע דדל"ת שיש לה זוית מרובע עד שהקו העליון יוצא מלאחריה, ואמר לי מרן דמעתה ואילך כך תצא ההוראה מאתו שליט"א, דאף אם קרן הזוית מחודד מאד כחודו של מחט, לא מהני להכשירה לדלי"ת כל עוד שאין הגג עובר ע"י עצם הזוית החדה. ובס' משנת הסופר על קסה"ס העתיק תמצית דברינו הנ"ל.
בברכת כטו"ס דוד ליב גרינפעלד יו"ר משמרת סת"ם ארה"ב
שלום וברכה, והנני מברכו לכבוד חג הבהיר יו"ט כסליו חג הגאולה של כ"ק אדמו"ר רבינו הזקן בעל התניא, שיצליח בכל מעשיו, ובפרט במלאכת שמים.
בעצם הדברים שכתב מעלתו אינני מתווכח כלל, והנני מסכים עמו [והדברים נוגעים מאוד לשאלות הבאים יום יום] דאי אפשר בשום אופן להכשיר דלי"ת שאין לה שום יציאה אלא ריבוע פשוט לבד, ועינינו רואות שתינוקות קוראים לה רי"ש. וכן מה שכתב דרי"ש שיש בה זוית כהה קל להכשירו, הנני מסכים ופוסק כן למעשה. וכל שכן לענין וי"ו שיש לו מצד ימין זוית פשוטה לבד אבל אינה בולטת כלל לימין מעבר לרגל, המנהג בפשיטות וכן ראיתי אצל כמה סופרים ומגיהים חשובים שמתירים ללא שום שאלה כלל. כך שעל עצם דבריו הנכוחים שכתב מעלתו, הנני מסכים.
מה שרציתי אתמול לבאר זה הלשון [מהב"י ושו"ע רבינו] שבאמת התקשו בו האחרונים כפי שציין כבודו, שמשמעה שצריך או עכ"פ שייך שאלת תינוק בוי"ו שיש לה ראש מרובע. ואען ואומר, לענ"ד כוונת רבינו פשוטה [ולא נפניתי לעיין בספרים כעת, וכמדומה לי שהדברים בכתובים] "יש לחוש שמא תינוק" כלומר שמא יארע מקרה שיהא שאלת תינוק, והתינוק יקרא את הוי"ו כזיי"ן. ולא ביארו כלל מה היתה הסיבה שנשאל התינוק, כי זה יכול לקרות מכמה מקרים וסיבות, ואפילו שלא היו קשורות כלל לריבוע הראש, אלא מחמת בעיה אחרת בוי"ו וכיוצא בזה. רק רציתי להוכיח, שאם לא היתה בעיה כלל בוי"ו העלולה להתדמות לזיי"ן, לא היה אכפת לי כלל מה התינוק אומר, דזה טעות של התינוק. אלא היות דאפשר הדבר שראש בולט או מחמת פינות חדות תהפך באמת לזיי"ן, לכן חיישינן גם במקרה פחות שבאמת אינו פסול אבל התינוק התבלבל מחמתו. ורציתי להוכיח שכן כוונת שער הציון והחיד"א דאם לא היתה אפשרות כלל לוי"ו להיות נו"ן פשוטה, לא היתה בזה כלל שאל"ת, אבל היות שישנה אפשרות שאריכותה תהפכנה לנו"ן פשוטה, ע"כ חששו גם לפחות מזה [כלומר מפסול ממש] שמא תינוק יקראנו כו'. שמע מינה דיש פסול בוי"ו ארוכה [מאוד] שנהפכה לנו"ן פשוטה.
יישר כח על הדברים שכתב, והנני מבקשו להוסיף באתר עוד ביאורים בעניני סת"ם, ואת והב בסופה כי העיקר מה שיתרחב מעגל המעיינים בנושאים הללו, וכפי שדיבר כבוד הרב מרדכי פרידלנדר בוידיו ששמת - כי הלימוד מביא לידי מעשה, וזהירות וידיעה בכל דבר, ובפרט בסת"ם.
כבוד הרב גרינפעלד, רציתי לברר מה השיעור המינימלי שיש להכשיר בדיעבד נ' פשוטה? האם אפשר לתקן את הרגל כאשר היא יותר מ2.5 קולמוסים (שזה יותר משיעור ספק ז') או צריך לפחות 2.75 קולמוסים להכשיר בדיעבד זה נוגע במיוחד לנ' עם ראש עב דוד ברסמן
תשובה לר' דוד ברסמן נ"י הרמ"א בדרכי משה ס"ק ז' שמכשיר בדיעבד אות נו"ן פשוטה אף בפחות משיעור כפופה, לא נחית להורות לנו יותר ממשמעות דברי המרדכי בהלכות קטנות בפרק הקומץ (תתקנג) בתירוץ הראשון שם, שאם האריך רגל הנו"ן מעט יותר מזיי"ן כשר בדיעבד. ופשוט דהמיקל בדיעבד בנו"ן פשוטה, על כרחך מוכרח להחמיר בזיי"ן שרגלה מעט ארוכה, והרי יותר מצויים ספקות כנ"ל באותיות זיי"ן שרגליהן ארוכות מעט, מאשר נו"נין פשוטין שרגליהן קצרות מעט, ודו"ק והבן. ומה עוד שהענין תלוי אם הכתיבה קצרה או ארוכה כדהזכרנו במאמרינו, ובפרט במזוזות ובפרשיות בכתיבות הזולות, שחלל אותיותיהם אינם שוים כלל וארוכה וקצרה משמשים בערבוביא, וע"כ לא שייך להגדיר עליהם הוראה כללית בכתב, וספק דאורייתא לחומרא, ובפרט בענינים שהגדירו חז"ל על פסלותם "סכנה ואין בה מצוה".
הוספה לר' דוד ברסמן נ"י עי' באלפא ביתא לרבינו יו"ט מילהויזן (שהיה תלמידו של רבינו המרדכי) כתב להדיא באות קו"ף שרגל הנו"ן די בשיעור ב' וחצי עובי קולמוסין. ואע"פ שכתב לעיל באות נו"ן שרגלה צ"ל ג' עו"ק, הכא (באות קו"ף) לא יאריך, והובא בב"י בא"ב השני. הרי לנו שבשיעור הנ"ל כבר יצאה האות מכלל ספק זיי"ן והיא נו"ן כשרה בדיעבד, וע"כ יכולים להוסיף דיו להאריך רגלה שתהיה כשרה לכתחילה. אך כאמור דהשיעור הנ"ל הוא רק כשחללי האותיות הם כרוחב עובי הקולמוס, משא"כ בכתיבה ארוכה, וכן בכתב וועליש שחללי האותיות יותר גדולים, אין די בשיעור ב' וחצי עו"ק להכשיר רגל נו"ן פשוטה. ובנידון שאלתו שראש הנו"ן נעשה עב, מיותר להזהיר שהרגל צריך להיות כפליים וחצי ממידת עובי הראש שנתעבה, ולא די מעו"ק של שאר האותיות, ופשוט. ובפרשיות ומזוזות מסוגי הכתיבות הזולות שראינו מרוב שאלותיו ששלח עד הנה, יש מאד ליזהר בהם, כי חללי אותיותיהם משתנים באותה המזוזה ובאותה הפרשיה, ולא שייך לדמות מלתא למלתא וכדהזכרנו לעיל.
ב"ה
השבמחקכבוד הרב הגדול ומזכה הרבים
מנהל ועד משמרת סת"ם
ר' דוד יהודה גרינפעלד שליט"א, ה' ישמרהו ויחייהו
קראתי בתשומת לב מאמרך האחרון "בירור אורך רגלי הווי"ן וזייני"ן" יישר כח על המאמר, ויותר מכך - יישר כח על האתר (שכיום הוא צורך הרבים, וממילא זיכוי הרבים),
ה' יברכך תמיד על השתדלותך בעניני סת"ם ושמירתם בקדושה וטהרה מכל סיג פסול.
ממאמרך זה הבנתי שוי"ו ארוכה כה' קולמוסים (היינו שיורד מהשיטה כשיעור ב' קולמוסים) לדעתך היא וי"ו כשרה על פי הדין.
ולא יקפיד כת"ר על שהנני משיב על דבריו, את הנלע"ד נכון להלכה, כי כן חובתינו לומר את דבר ה' בכובד ראש אך ללא מורא.
כבודו העתיק את דברי המשנה ברורה שלא יאריך בוי"ו יותר מדאי שלא תדמה לתינוק לנו"ן פשוטה, ובשער הציון ציין לחיד"א בספרו לדוד אמת דנו"ן ארוכה מדי פסול.
והעיר כבודו דבס' לדוד אמת כתוב "חיישינן שמא תינוק יקראנו נו"ן ויהיה פסול". אבל לא כתב שהוא פסול מאליו מחמת האורך, וביאר כבודו במאמר דהיות שנו"ן ראשה כזיי"ן א"א לוי"ו ארוכה שתדמה באמת לנו"ן. וכעין דבריו כתב בספר היקר משנת הסופר [ביאור הסופר, קטע הא' בעמ' נב].
אמנם נלע"ד ליישב דברי המ"ב בשער הציון, דפשוט דכל חשש שמא יתדמה לתינוק לאות זרה יש לה על מה להשען, כגון שלא יעשה ראש הוי"ו מרובע פן תדמה לתינוק לזיי"ן, כי הרי אם ירבענה מדי כגון בעוקצים חדים אפשר שאכן תדמה לזיי"ן ותיפסל באמת, ולכן גם בריבוע פשוט עכ"פ חיישינן שמא בעיני התינוק יתדמה לזיי"ן.
דוגמא אחרת אם האריך (מעט) רגל הדלי"ת חיישינן שמא תדמה לכ"ף פשוטה בעיני התינוק, הרי פשוט דאיכא סיבה לחשש זה, כי אם האריך רגל הדלי"ת ממש ודאי תיהפך [או תדמה] לכ"ף פשוטה, ולכן גם בהאריכה מעט, חיישינן שמא בעיני התינוק תדמה וכו'.
כן בענין וא"ו ארוכה, אם לעולם הוי"ו לא יכלה להדמות כלל לאות אחרת באריכותה [בנידו"ד - לנו"ן] מה איכפת לי מה התינוק יגיד (כל זמן שלא נתעוות צורתה לגמרי. עי' שו"ע הרב סי' לב סעיף לו) אלא פשוט למ"ב וגם לדוד אמת דאם האריכה מדי היא נו"ן פשוטה, וגם לרוב הפוסקים הפוסלים (המ"ב ולדו"א בכללם) נו"ן שראשה כוי"ו, מ"מ תמונה זו היא תמונת נו"ן פשוטה ולא תמונת וי"ו. ולכן גם בהאריכה אבל לא כשיעור שתגיע לכלל נו"ן פשוטה, הזהיר הלדוד אמת שעלולה להדמות בעיני התינוק כו'.
עכ"פ פסק המשנה ברורה דאסור להאריך ירך הוי"ו מדי. וצריך להזהר בזה, כי לדעתם יש פסול בדבר.
ואוסיף דידוע מח' הפוסקים על נו"ן שעשה ראשה כוי"ו דאע"פ שרבו הפוסלים, הרבה אחרונים מתירים עכ"פ לתקנה בתו"מ ולא חיישי לשלא כסדרן בתיקון זה [ראה בס' היקר משנת הסופר אות קל, בעמ' עח]. הרי דברור להם דעכ"פ צורת נו"ן לזו, ואע"פ שפסולה מהדין מ"מ היות שברור וניכר לעין כל דזו צורת נו"ן, שרי לתקנה בכתיבה מועטת וליכא משום כתיבה שלא כסדרן.
אם כן פשיטא דוי"ו ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה [דלכתחילה, שהוא] ה' קולמוסים באורך האות, הוא נו"ן ולא וי"ו ופסולה לוי"ו.
הנני חותם בכבוד לשלום תורתו,
ובברכה להצלחה בכל מעשיו,
משה ויינר
בס"ד
השבמחקכבוד הרה"ג ר' משה וויינר שליט"א
בעמח"ס היקר אותיות הרב
שמחתי על עצם תגובתו על מאמרי, שכל מטרתי בו להציל רבים ממכשולי ווי"ן שרגליהם קצרים מקו כלל מושבי האותיות, ובעוה"ר איכא מכשלה טובא בהמון כתיבות סופרים. אך מש"כ מע"כ שהבין מדברינו שהכשרנו ווי"ו ארוכה כה' קולמוסים (היינו שיורד מהשיטה כשיעור ב' קולמוסים) זה אינו, דהרי במפורש כתבתי באו"ק ד' דנמצינו למידין מדברי הרמ"א באה"ע דאיכא באריכות הרגל ג' דרגות, והדרגא השלישית היא ה"אריכות יותר מדאי" דהיינו יותר מעו"ק, שע"ז אם התינוק קראה נו"ן פשוטה, יש פוסלים אף בסת"ם, ועי"ש מה שכתבתי בהערה 12, אך מעולם לא נזכר בדברי הכשר הלכה למעשה על ווי"ו שרגלה ארוכה ה' עו"ק שיורדת למטה מהשיטה ב' עו"ק.
ואגלה למע"כ כי בתפילין הקדושות שכתב הרה"ק א"א רבי אפרים סופר מבראד זלה"ה (שהניחו הבעש"ט והנודע ביהודא ורבי חיים צאנזר מחכמי בראד) אותיות ווי"ו ארוכים כמעט ה' עו"ק, עכ"פ יותר מד' עו"ק, וכן ראיתי בפרשיות של ראש של המגיד הק' ממעזריטש זי"ע שהיו ארוכים לפחות ד' עו"ק, וכן ראיתי בכמה וכמה תפילין מכי"ק של בעל אופ"מ מפשעווארסק זי"ע, ובכלל מצוי כן בס"ת עתיקי יומין חשובים המיוחסים לגדולי ישראל, והיעלה על הדעת חלילה להרהר אחריהן...
בברכה והצלחה
דוד ליב גרינפעלד
יישר כח על ההבהרה.
השבמחקב"ה שלא הבנתי דבריו נכונה, ואין בכוונתו להכשיר וי"ו ארוכה כל כך [ה' עו"ק].
ואחזור על ברכתי לכבודו - בברכה להצלחה, ובפרט בהמשך ביאור דברי רבותינו ושאר ענינים החשובים לסת"ם, בכל מקום וגם דרך אתר זה.
משה ויינר
כבוד הרב גרינפעלד האם יש אפשרות להעלות דוגמת כתב הרה"ק א"א רבי אפרים סופר מבראד זלה"ה
השבמחקלכבוד הרב גרינפלד שליט"א
השבמחקסרקתי שאלה של אות נו"ן פשוטה עם ראש עבה.
אפשר לראות הצילום פה:
http://tinypic.com/r/2crvqcx/5
http://tinypic.com/r/11bhkk0/5
נ"ל שצורה זו פסולה - האם זה נכון?
תודה
אלי גוטניק
למע"כ הר"ר משה וויינר שליט"א
השבמחקבעמ"ח ספר אותיות הרב
בהמשך למש"כ מע"כ דאפילו ריבוע פשוט בראש הוי"ו, חיישינן שמא יתדמה לזיי"ן.
לפענ"ד זה אינו, דהרי אין להתכחש שכו"ע חזי להאי אתוותא שהיא וי"ו גמורה בלי שום ספיקא ודמיון לאות זיי"ן, גם אם הקרן זוית שלה היא כחודו של מחט. ולהדיא כתב המקמ"ע בשם רבו הדע"ק דבריבוע פשוט א"צ להראותה לתינוק.
ואפתח בלישנא מעליא של מע"כ, דחובתינו לומר את דבר ה' בכובד ראש וללא מורא, ובפרט לאחר שקבלנו הסכמה נלהבה על יסודי דברינו שאבאר להלן מאת הגאון הגדול עמוד ההוראה בעל שבט הלוי שליט"א.
ואקדים בדברי המשנת סופרים על ראש אות וי"ו "וטוב שתהיה עגולה", הנה לשון זה מורה שאינו דין יסודי בהלכה לכתחילה, אלא כ"עצה טובה", לא נמצא בספרי הראשונים בעלי תיקון תפילין וברוך שאמר, ולא בכל מהדורות ה"אלפא ביתא", ואף לא נזכר בבית יוסף.
ובאמת לשון עצ"ט זו הוא מקורה משו"ע הרב וז"ל "וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן", וכן העתיק לשונו זה בס' קסת הסופר. והדברים צריכים ביאור, דממנ"פ אם יש לחשוש בוי"ו שראשה אינה עגולה שצורתה תדמה לזיי"ן, א"כ לא מתאים כלל לשון של עצ"ט, אלא לישנא דאזהרה מבעי ליה.
ונתעוררתי להשכיל על דבר אמת משאר לשונות בעניני זויות הנזכרים בשו"ע הרב, דחזינן שיש הבדל להלכה בסוגי איכות הזויות. וכגון מה שכתב הרב בשלחנו באות כ"ף פשוטה וז"ל, "ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות, ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה" - דהיינו לכתחלה - "ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה".
ולכאורה הוי סתירה מיניה וביה, וכדהקשה בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' י"ח או"ק ב) דדיו לבא מן הדין להיות כנדון (דכל הפשוטות צ"ל כהכפופות, דאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה, כדכתב הב"י בשם הרא"ם), והרי בנדון כ"ף כפופה עצמה אם עשה לה זוית למעלה כשרה (לדעת הרב), א"כ כ"ש דה"ה בכ"ף פשוטה.
ומהמשך תשובת הצ"צ שם נתעוררנו מהענין שכתב דלאו כל הזויות שוות, וז"ל "וכן מתבאר ממה שכתבו חכמי התכונה והמחקר בענין פירוש זויות, שיש ג' מיני זויות עין בס' תכונות השמים סי' ג' כו" עכ"ל.
ואמנם לא ראינו הס' "תכונות השמים" הנ"ל, אבל ראינו אותו הענין בס' "איל משולש" להגר"א ז"ל שכתב דישנם ג' מיני זויות: א) זוית ישרה – המחזקת 90 מעלות. ב) זוית רחבה – המחזקת יותר מ-90 מעלות. ג) זוית צרה – המחזקת פחות מ-90 מעלות.
ולאור הנ"ל, שוב אין שום סתירה מהזוית של הכ"ף כפופה שהכשיר הרב (בזוית ישרה וכ"ש רחבה) להזוית "של דלי"ת" שהחמיר הרב לפוסלה. כי ה"זוית חדה של דלי"ת" היא זוית צרה המחזקת פחות מ-90 מעלות, שעי"ז קצה הגג עובר לימין מעבר לרגלה.
המשך מיד בעמוד הבא
המשך מעמוד הקודם
השבמחקומעתה מובנים הדק היטב דברי רבינו האלפא ביתא וכל הפוסקים שלאחריו, שכתבו שמצד עצם צורת אות דלי"ת לא בעינן עקב אלא די ב"זוית חדה", שע"י שהזוית צרה ופחותה מ-90 מעלות, בהכרח שרגל הדלי"ת היורד מתחתית קצה הגג, יוצא לפנים (לשמאל) מנקודת קרן הזוית העליונה, ועי"ז נוצר "בליטה" אלכסונית של הגג, העובר לימין, מעבר לרגלה, משא"כ בזוית ישרה (של 90 מעלות) "לאו היינו שהגג עובר", עי"ש.
ומה "טוב" ומה נעים לאור בהירות לשון שו"ע הרב שהעתיקו המ"ב במשנת סופרים על אות וי"ו ש"טוב" שתהיה עגולה, דהיינו שגם אם אינה עגולה אלא שיש לה זוית ישרה, וכ"ש זוית רחבה, עדיין צורת וי"ו עליה מבלי שום פקפוק.
והעצה הטובה דקמ"ל היא, דאם הסופר לא יתרגל לעשות עיגול למעלה בראש הוי"ו לצד ימין, אלא יעשנה בזוית, אזי בהחלט שייך דיתרמי ליה זוית חדה, שאז יעבור הראש לימין מעבר לרגל, ותיפסל.
ומעשה שהיה עם הסופר החשוב הותיק מו"ה ישראל חיים הס ז"ל, שהביא אלינו לפני כ"ה שנים שאלה על אות רי"ש שהיה לה זוית-רחבה למעלה בקצה גגה, שנטה לפוסלה, ולא הוי ניחא לו שהכשרתיה בפשיטות, והחליט להציע השאלה לפני מרן הגר"ש וואזנר שליט"א. כאשר הרציתי דברי אלו לפני מרן הגאון הגדול בעל שבט הלוי שליט"א וקלסיה. אך למעשה לאחר ששמע כל השקו"ט הנ"ל שאל אותי אם אוכל להביא הוכחה מאיזה גדולי פוסקי דורות הקודמים שאכן הבינו כן, והשבתי שמלבד הצ"צ כבר הקדימו בשו"ת "דרכי נועם" (אבי הגינת ורדים) באהע"ז סוסי' ג' וז"ל "לפי דגבי ריבוע דמ"ם סתומה אינו כריבוע דדל"ת שיש לה זוית מרובע עד שהקו העליון יוצא מלאחריה, ואמר לי מרן דמעתה ואילך כך תצא ההוראה מאתו שליט"א, דאף אם קרן הזוית מחודד מאד כחודו של מחט, לא מהני להכשירה לדלי"ת כל עוד שאין הגג עובר ע"י עצם הזוית החדה. ובס' משנת הסופר על קסה"ס העתיק תמצית דברינו הנ"ל.
בברכת כטו"ס
דוד ליב גרינפעלד
יו"ר משמרת סת"ם ארה"ב
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקלכבוד רבי דוד לייב שליט"א
השבמחקשלום וברכה, והנני מברכו לכבוד חג הבהיר יו"ט כסליו חג הגאולה של כ"ק אדמו"ר רבינו הזקן בעל התניא, שיצליח בכל מעשיו, ובפרט במלאכת שמים.
בעצם הדברים שכתב מעלתו אינני מתווכח כלל, והנני מסכים עמו [והדברים נוגעים מאוד לשאלות הבאים יום יום] דאי אפשר בשום אופן להכשיר דלי"ת שאין לה שום יציאה אלא ריבוע פשוט לבד, ועינינו רואות שתינוקות קוראים לה רי"ש.
וכן מה שכתב דרי"ש שיש בה זוית כהה קל להכשירו, הנני מסכים ופוסק כן למעשה. וכל שכן לענין וי"ו שיש לו מצד ימין זוית פשוטה לבד אבל אינה בולטת כלל לימין מעבר לרגל, המנהג בפשיטות וכן ראיתי אצל כמה סופרים ומגיהים חשובים שמתירים ללא שום שאלה כלל.
כך שעל עצם דבריו הנכוחים שכתב מעלתו, הנני מסכים.
מה שרציתי אתמול לבאר זה הלשון [מהב"י ושו"ע רבינו] שבאמת התקשו בו האחרונים כפי שציין כבודו, שמשמעה שצריך או עכ"פ שייך שאלת תינוק בוי"ו שיש לה ראש מרובע.
ואען ואומר, לענ"ד כוונת רבינו פשוטה [ולא נפניתי לעיין בספרים כעת, וכמדומה לי שהדברים בכתובים] "יש לחוש שמא תינוק" כלומר שמא יארע מקרה שיהא שאלת תינוק, והתינוק יקרא את הוי"ו כזיי"ן.
ולא ביארו כלל מה היתה הסיבה שנשאל התינוק, כי זה יכול לקרות מכמה מקרים וסיבות, ואפילו שלא היו קשורות כלל לריבוע הראש, אלא מחמת בעיה אחרת בוי"ו וכיוצא בזה.
רק רציתי להוכיח, שאם לא היתה בעיה כלל בוי"ו העלולה להתדמות לזיי"ן, לא היה אכפת לי כלל מה התינוק אומר, דזה טעות של התינוק. אלא היות דאפשר הדבר שראש בולט או מחמת פינות חדות תהפך באמת לזיי"ן, לכן חיישינן גם במקרה פחות שבאמת אינו פסול אבל התינוק התבלבל מחמתו.
ורציתי להוכיח שכן כוונת שער הציון והחיד"א דאם לא היתה אפשרות כלל לוי"ו להיות נו"ן פשוטה, לא היתה בזה כלל שאל"ת, אבל היות שישנה אפשרות שאריכותה תהפכנה לנו"ן פשוטה, ע"כ חששו גם לפחות מזה [כלומר מפסול ממש] שמא תינוק יקראנו כו'.
שמע מינה דיש פסול בוי"ו ארוכה [מאוד] שנהפכה לנו"ן פשוטה.
יישר כח על הדברים שכתב, והנני מבקשו להוסיף באתר עוד ביאורים בעניני סת"ם, ואת והב בסופה כי העיקר מה שיתרחב מעגל המעיינים בנושאים הללו, וכפי שדיבר כבוד הרב מרדכי פרידלנדר בוידיו ששמת - כי הלימוד מביא לידי מעשה, וזהירות וידיעה בכל דבר, ובפרט בסת"ם.
כבוד הרב גרינפעלד,
השבמחקרציתי לברר מה השיעור המינימלי שיש להכשיר בדיעבד נ' פשוטה?
האם אפשר לתקן את הרגל כאשר היא יותר מ2.5 קולמוסים (שזה יותר משיעור ספק ז') או צריך לפחות 2.75 קולמוסים להכשיר בדיעבד זה נוגע במיוחד לנ' עם ראש עב
דוד ברסמן
תשובה לר' דוד ברסמן נ"י
השבמחקהרמ"א בדרכי משה ס"ק ז' שמכשיר בדיעבד אות נו"ן פשוטה אף בפחות משיעור כפופה, לא נחית להורות לנו יותר ממשמעות דברי המרדכי בהלכות קטנות בפרק הקומץ (תתקנג) בתירוץ הראשון שם, שאם האריך רגל הנו"ן מעט יותר מזיי"ן כשר בדיעבד. ופשוט דהמיקל בדיעבד בנו"ן פשוטה, על כרחך מוכרח להחמיר בזיי"ן שרגלה מעט ארוכה, והרי יותר מצויים ספקות כנ"ל באותיות זיי"ן שרגליהן ארוכות מעט, מאשר נו"נין פשוטין שרגליהן קצרות מעט, ודו"ק והבן. ומה עוד שהענין תלוי אם הכתיבה קצרה או ארוכה כדהזכרנו במאמרינו, ובפרט במזוזות ובפרשיות בכתיבות הזולות, שחלל אותיותיהם אינם שוים כלל וארוכה וקצרה משמשים בערבוביא, וע"כ לא שייך להגדיר עליהם הוראה כללית בכתב, וספק דאורייתא לחומרא, ובפרט בענינים שהגדירו חז"ל על פסלותם "סכנה ואין בה מצוה".
הוספה לר' דוד ברסמן נ"י
השבמחקעי' באלפא ביתא לרבינו יו"ט מילהויזן (שהיה תלמידו של רבינו המרדכי) כתב להדיא באות קו"ף שרגל הנו"ן די בשיעור ב' וחצי עובי קולמוסין. ואע"פ שכתב לעיל באות נו"ן שרגלה צ"ל ג' עו"ק, הכא (באות קו"ף) לא יאריך, והובא בב"י בא"ב השני. הרי לנו שבשיעור הנ"ל כבר יצאה האות מכלל ספק זיי"ן והיא נו"ן כשרה בדיעבד, וע"כ יכולים להוסיף דיו להאריך רגלה שתהיה כשרה לכתחילה.
אך כאמור דהשיעור הנ"ל הוא רק כשחללי האותיות הם כרוחב עובי הקולמוס, משא"כ בכתיבה ארוכה, וכן בכתב וועליש שחללי האותיות יותר גדולים, אין די בשיעור ב' וחצי עו"ק להכשיר רגל נו"ן פשוטה.
ובנידון שאלתו שראש הנו"ן נעשה עב, מיותר להזהיר שהרגל צריך להיות כפליים וחצי ממידת עובי הראש שנתעבה, ולא די מעו"ק של שאר האותיות, ופשוט. ובפרשיות ומזוזות מסוגי הכתיבות הזולות שראינו מרוב שאלותיו ששלח עד הנה, יש מאד ליזהר בהם, כי חללי אותיותיהם משתנים באותה המזוזה ובאותה הפרשיה, ולא שייך לדמות מלתא למלתא וכדהזכרנו לעיל.