בשחיטה יש לנו כלל של "בשנים שוחטים". בכל מוצר שיכולים להיות בו ספקות של כשרות צריך השגחה. ואם זה מוצר שיש בו טרפות שכיחות שאי אפשר לבדוק לאחר מעשה, אז צריך משגיח תמידי. בסת"ם אי אפשר לעולם לגלות פסול של "שלא כסדרן" וזו בעיה מצויה ויש הרבה סופרים שאי אפשר לסמוך עליהם בענין זה. אז איך יתכן לכתוב סת"ם בלי משגיח תמידי, או לפחות "בשנים כותבים" כמו בשחיטה?
אינני שו"ב ואינני רב המכשיר, אך כמדומה לי שהכלל שהזכיר מע"כ אינו הלכה וגם אינו מנהג שנתקבל בכל תפוצות ישראל, וכזכור לי שכך ראיתי בתשובות החת"ס. המקומות שהיה נהוג כלל זה, הם בבית השחיטה ובמצב של לחץ וכמויות, שבהם יש יותר לחוש למכשולות.
ולעניננו במקצוע של כתיבת סת"ם, אף דהוא חמירא משחיטה, אם הסופר אינו יר"ש, או אינו בקי בכל פרטי דיני שלכס"ד וח"ת, מה יועיל אם בחדרו יתעסק עוד סופר בכתיבתו.
ייש"כ על הערתו, ובהזדמנות זו אין מזרזין אלא למזורזין, לעורר ולהתריע על הסופרים המשוחחים טלפונית בשעת כתיבתם, או משמיעים לאוזנם הקלטות של ד"ת, מוסר וחסידות, המסיתים את הריכוז מענין הכתיבה לשמה, וכמבואר באו"ז ומובא בד"מ שמנמנם אסור לכתוב, כי אינו כותב לשמה, וכ"ש כששומע דיבורים זרים שלא מענין הכתיבה, אזי מלאכת כתיבתו הוא בגדר "מתעסק" שהוא פסולה, כדפסק בשו"ע הרב דאע"פ דסגי באמירה פ"א לשמה לכל משך הכתיבה, אבל לגבי מחשבתו אינו כן, כי בכל משך הכתיבה מחשבתו צריכה להיות פנויה אך ורק לענין כתיבתו. וכן פסק הפתחי תשובה בהל' גיטין לגבי הסופר שכותב את הגט (יסלח לי מעלתו שאיני מציין מראה מקומות, כי איני נמצא כעת במשרדנו והנני מחוסר ספרים כעת), ברם אל יפול הסופר ברוחו אם עבר במוחו מחשבה שאינה מענין הכתיבה, כי כבר פסק מרן בעל שבט הלוי שליט"א על מחשבה זרה שעולה על מוחו באקראי, לא הוי בגדר מתעסק וכתיבתו עדיין הוי לשמה כהלכה.
והשי"ת יזכינו שנוכל להמשיך בעבוה"ק ברו"ג ולהמנות בין מזכי הרבים
בשחיטה יש לנו כלל של "בשנים שוחטים". בכל מוצר שיכולים להיות בו ספקות של כשרות צריך השגחה. ואם זה מוצר שיש בו טרפות שכיחות שאי אפשר לבדוק לאחר מעשה, אז צריך משגיח תמידי. בסת"ם אי אפשר לעולם לגלות פסול של "שלא כסדרן" וזו בעיה מצויה ויש הרבה סופרים שאי אפשר לסמוך עליהם בענין זה. אז איך יתכן לכתוב סת"ם בלי משגיח תמידי, או לפחות "בשנים כותבים" כמו בשחיטה?
השבמחקבס"ד
השבמחקכבוד אורחינו הנכבד, שלום וברכה.
אינני שו"ב ואינני רב המכשיר, אך כמדומה לי שהכלל שהזכיר מע"כ אינו הלכה וגם אינו מנהג שנתקבל בכל תפוצות ישראל, וכזכור לי שכך ראיתי בתשובות החת"ס. המקומות שהיה נהוג כלל זה, הם בבית השחיטה ובמצב של לחץ וכמויות, שבהם יש יותר לחוש למכשולות.
ולעניננו במקצוע של כתיבת סת"ם, אף דהוא חמירא משחיטה, אם הסופר אינו יר"ש, או אינו בקי בכל פרטי דיני שלכס"ד וח"ת, מה יועיל אם בחדרו יתעסק עוד סופר בכתיבתו.
ייש"כ על הערתו, ובהזדמנות זו אין מזרזין אלא למזורזין, לעורר ולהתריע על הסופרים המשוחחים טלפונית בשעת כתיבתם, או משמיעים לאוזנם הקלטות של ד"ת, מוסר וחסידות, המסיתים את הריכוז מענין הכתיבה לשמה, וכמבואר באו"ז ומובא בד"מ שמנמנם אסור לכתוב, כי אינו כותב לשמה, וכ"ש כששומע דיבורים זרים שלא מענין הכתיבה, אזי מלאכת כתיבתו הוא בגדר "מתעסק" שהוא פסולה, כדפסק בשו"ע הרב דאע"פ דסגי באמירה פ"א לשמה לכל משך הכתיבה, אבל לגבי מחשבתו אינו כן, כי בכל משך הכתיבה מחשבתו צריכה להיות פנויה אך ורק לענין כתיבתו. וכן פסק הפתחי תשובה בהל' גיטין לגבי הסופר שכותב את הגט (יסלח לי מעלתו שאיני מציין מראה מקומות, כי איני נמצא כעת במשרדנו והנני מחוסר ספרים כעת), ברם אל יפול הסופר ברוחו אם עבר במוחו מחשבה שאינה מענין הכתיבה, כי כבר פסק מרן בעל שבט הלוי שליט"א על מחשבה זרה שעולה על מוחו באקראי, לא הוי בגדר מתעסק וכתיבתו עדיין הוי לשמה כהלכה.
והשי"ת יזכינו שנוכל להמשיך בעבוה"ק ברו"ג ולהמנות בין מזכי הרבים
דוד יהודה בלא"א מו"ה ברוך ז"ל